חוסר מגנזיום במים עשוי להפחית את כמות המינרל שמתקבלת משתייה, אך הוא אינו זהה למחסור במגנזיום בגוף. אדם ששותה מים דלים במגנזיום יכול לקבל את המינרל מהמזון, ואילו מים המכילים מגנזיום אינם מבטיחים שרמתו בגוף תקינה.
מגנזיום משתתף בתפקוד השרירים ומערכת העצבים, תורם לפעילות הלב ומעורב בתהליכים פיזיולוגיים רבים. כאשר מתפתח מחסור, הוא עלול להתבטא בתסמינים שאינם ייחודיים למגנזיום, ולכן אי אפשר לאבחן אותו על סמך תחושה בלבד.
השאלה עלתה לדיון גם בעקבות השימוש במים מותפלים, משום שתהליך ההתפלה מסיר מהמים מינרלים ובהם מגנזיום. כדי להבין אם קיימת בעיה אישית, צריך לבחון את מקורות המים, את התזונה, את המצב הרפואי ואת תוצאות הבדיקות המתאימות.
המידע בעמוד נועד לספק הסבר כללי ואינו תחליף לייעוץ רפואי. במקרה של תסמינים או חשש למחסור, יש לפנות לרופא או לתזונאי קליני לצורך בירור מותאם.
מהו חוסר מגנזיום במים וכיצד בודקים אותו?
חוסר מגנזיום במים מתאר ריכוז נמוך של המינרל במי השתייה. את הרכב המים בודקים באמצעות דגימה מהברז או ממקור האספקה, ואילו את מצב המגנזיום בגוף בוחנים במסגרת בירור רפואי.
חשוב להבדיל בין מקורות מים שונים:
- מים ממקורות טבעיים מקבלים מינרלים מהסלעים ומהקרקע שעמם הם באים במגע.
- מי רשת עשויים להגיע מתערובת של מקורות, ולכן הרכבם יכול להשתנות לפי מקור האספקה.
- מים מותפלים עוברים תהליך שמרחיק מלחים ומינרלים, ובהם מגנזיום.
- מים שעברו מינרליזציה הם מים שהוספו להם מינרלים לאחר הטיפול.
הרכב המים בברז תלוי במקור האספקה, בטיפול שנעשה במים ובמערכת הביתית. משום כך, מידע כללי על סוג המים אינו מחליף בדיקה של הדגימה הרלוונטית.
בדיקת מים יכולה לברר אילו מינרלים נמצאים בנוזל, אך היא אינה מלמדת לבדה על רמות המגנזיום בגוף. אם קיימים עייפות, התכווצויות או תסמינים אחרים, יש צורך בבירור רפואי נפרד ולא רק באנליזה של מי השתייה.
הקשר בין צריכת מגנזיום לבין מצב הגוף הוא עקיף ומושפע מגורמים נוספים, ובהם תזונה, ספיגה, מחלות רקע ותרופות. מידע נוסף על הגורמים האפשריים למחסור מופיע בעמוד על חוסר מגנזיום בדם.
גם ריכוז גבוה של מגנזיום אינו בהכרח רצוי לכל אדם. צריכה עודפת, בעיקר באמצעות תוספים, עלולה לגרום לתופעות לוואי, כפי שמוסבר בעמוד על עודף מגנזיום תופעות לוואי.
כיצד התפלת מים קשורה לחוסר מגנזיום במים?
התפלת מי ים מפחיתה מאוד את כמות המינרלים במים, ובהם מגנזיום. לכן מים מותפלים תורמים פחות מגנזיום בהשוואה למים שקיבלו מינרלים באופן טבעי או עברו מינרליזציה לאחר ההתפלה.
אחת השיטות להתפלה היא אוסמוזה הפוכה. בתהליך זה המים עוברים דרך ממברנות שמפרידות בינם לבין מלחים וחומרים מומסים, אך הסינון מרחיק גם מינרלים שהגוף זקוק להם.
לאחר ההתפלה אפשר לבצע טיפול נוסף במים ולהחזיר להם חלק מהמינרלים. הרכב המים הסופי תלוי באופן הטיפול, במקור האספקה ובשילוב בין מים מותפלים למקורות אחרים.
חשוב להבחין בין איכותם התברואתית של המים לבין תרומתם התזונתית. ריכוז נמוך של מגנזיום אינו מלמד כשלעצמו שהמים אינם ראויים לשתייה, אלא שהם מספקים פחות מהמינרל ולכן חשוב לקבלו ממקורות תזונתיים אחרים.
גם מערכות סינון ביתיות עשויות לשנות את הרכב המים. מי שמשתמש במערכת אוסמוזה הפוכה יכול לבדוק במפרט היצרן אם היא כוללת שלב מינרליזציה ומהי השפעתה על המינרלים במים.
מידע נוסף על מים, תזונה ובדיקות אפשר למצוא בבלוג, לצד מדריכים העוסקים במחסור במינרלים ובשימוש בתוספים.
מה עלול לגרום לחוסר מגנזיום במים ובגוף?
חוסר מגנזיום במים נובע מטיפול שמרחיק את המינרל או ממקור מים שמכיל מעט ממנו. מחסור בגוף, לעומת זאת, עשוי להתפתח עקב צריכה תזונתית נמוכה, ספיגה לקויה, הפרשה מוגברת או שילוב בין כמה גורמים.
גורמים אפשריים למים דלים במגנזיום כוללים:
- התפלה שמסירה מלחים ומינרלים מהמים
- מערכת אוסמוזה הפוכה ביתית ללא שלב מינרליזציה
- מים מבוקבקים שהרכבם מצביע על ריכוז נמוך של מגנזיום
- שינויים במקור שממנו מסופקים מי הרשת
כאשר המים מספקים מעט מגנזיום, המזון הופך למקור חשוב יותר. ירקות עליים, אגוזים, גרעינים, קטניות ודגנים מלאים יכולים להשתלב בתפריט ולספק את המינרל.
מים דלים במגנזיום אינם מעידים לבדם על סכנה או על מחסור בגוף. המשמעות התזונתית שלהם תלויה בכמות המגנזיום שמתקבלת ממזון, ביכולת הספיגה ובמצב הבריאותי.
גורמים שעשויים להעלות את הסיכון למחסור בגוף כוללים:
- תפריט שאינו מספק מגוון של מזונות עשירים במגנזיום
- מחלות במערכת העיכול שמשפיעות על ספיגת רכיבי תזונה
- פגיעה בתפקוד הכליות או שינוי בהפרשת מינרלים
- תרופות שעשויות להשפיע על הספיגה או על ההפרשה
- מצבים שבהם הצרכים התזונתיים משתנים, כגון היריון
מצבים רפואיים אינם משפיעים על כל אדם באותו אופן. מי שמתמודד עם מחלת רקע, נוטל תרופות קבועות או חושד במחסור צריך לפנות לבירור מקצועי ולא להסתמך על שינוי במי השתייה בלבד.
מחסור תזונתי יכול לערב גם רכיבים אחרים. מידע על טיפול פומי במחסור בברזל מופיע בעמוד כדורי ברזל, ומידע על שיקולי העלות של טיפול אחר מופיע בעמוד עירוי ברזל בבית מחיר.
מהם התסמינים האפשריים של חוסר מגנזיום?
מחסור במגנזיום עשוי להתבטא בהתכווצויות שרירים, רעד, חולשה, עייפות ושינויים בקצב הלב. עם זאת, התסמינים האלה יכולים להופיע גם במצבים אחרים ואינם מוכיחים שקיים מחסור.
מגנזיום תורם לפעילותם התקינה של השרירים והעצבים ומשתתף בוויסות תהליכים הקשורים לפעילות הלב. כאשר רמתו אינה תקינה, עלולים להופיע שינויים בתפקוד השרירים, בתחושה ובמצב הכללי.
תסמינים אפשריים כוללים:
- התכווצויות או עוויתות שרירים
- רעד או תחושת נימול בגפיים
- עייפות וחולשת שרירים
- תחושת דופק מהיר או לא סדיר
- אי שקט ושינויים בשינה
תסמינים אלה אינם ייחודיים לחוסר מגנזיום. עייפות, לדוגמה, יכולה להיות קשורה גם למחסור בברזל, להפרעות בשינה, לתרופות או למצבים רפואיים אחרים.
| תסמין | גורמים אפשריים | מדוע נדרש בירור |
|---|---|---|
| התכווצויות שרירים | שינוי ברמות מגנזיום, אשלגן או סידן | יש לבחון את התסמין לצד בדיקות ונתונים רפואיים נוספים |
| עייפות וחולשה | מחסור תזונתי, בעיות שינה או מצב רפואי אחר | התסמין נפוץ ואינו מצביע על גורם מסוים |
| קצב לב לא סדיר | שינוי במאזן המינרלים או בעיה לבבית | נדרשת הערכה רפואית, במיוחד אם התסמין חדש או משמעותי |
תסמין בודד אינו אבחנה. רופא יכול להחליט אילו בדיקות מתאימות ולפרש את התוצאות לפי הרקע הרפואי, התרופות והתזונה.
אם מופיעים כאב בחזה, קוצר נשימה, עילפון או שינוי משמעותי בקצב הלב, יש לפנות לקבלת עזרה רפואית. כאשר התסמינים קלים אך נמשכים או חוזרים, כדאי לפנות לרופא המשפחה לבירור.
מי שכבר נוטל תוסף וחווה תסמינים חדשים יכול לקרוא גם על מגנזיום גליצינאט תופעות לוואי ולדווח לרופא או לרוקח על התוסף ועל תרופות נוספות שהוא נוטל.