סוגי אינפוזיה: ההבדלים בין העירויים לפי הרכב התמיסה ומטרת הטיפול

עירוי, או אינפוזיה, הוא דרך למתן נוזלים, תרופות, ויטמינים או מינרלים ישירות לגוף. הדרך הנפוצה היא עירוי תוך-ורידי, שבו התמיסה מוזרמת לווריד באמצעות צנתר.

סוגי אינפוזיה נבדלים בהרכב התמיסה, במטרת הטיפול ובמסגרת שבה הוא ניתן. יש עירויים להחזרת נוזלים ומלחים, עירויים להשלמת חוסרים, עירויי תרופות, הזנה תוך-ורידית ומוצרי דם.

בחירת העירוי תלויה במצב הרפואי, בתוצאות הבדיקות ובאופן שבו הגוף יכול לקבל את החומר. המידע בעמוד נועד להסבר כללי ואינו מחליף אבחון, ייעוץ רפואי או המלצה אישית לטיפול.

מהם סוגי האינפוזיה העיקריים ולמה הם משמשים

סוגי אינפוזיה מתחלקים לפי מטרת הטיפול: החזרת נוזלים ואלקטרוליטים, מתן תרופות, עירוי ברזל, תמיכה תזונתית, מוצרי דם וטיפולים אימונולוגיים. מטרת הטיפול משפיעה על הרכב התמיסה, קצב ההזרמה, סוג הגישה לווריד והמעקב הנדרש.

עירוי נוזלים ואלקטרוליטים משמש לטיפול בהתייבשות, באובדן נוזלים ובמצבים מסוימים של חוסר איזון במלחים. התמיסות המשמשות לכך נחלקות לקריסטלואידים ולקולואידים:

• קריסטלואידים: תמיסות של מים עם מלחים או סוכרים קטנים, שיכולים לעבור מכלי הדם אל הרקמות. בקבוצה זו נמצאת גם תמיסת המלח הפיזיולוגי.
• קולואידים: תמיסות המכילות מולקולות גדולות, כגון חלבונים או עמילנים. השימוש בהן נקבע לפי המצב הרפואי ונעשה תחת מעקב מתאים.

הבדל נוסף נוגע לריכוז המלחים בתמיסה ביחס לדם. תמיסה איזוטונית היא בעלת ריכוז דומה לזה של נוזל הדם, תמיסה היפוטונית מכילה ריכוז מלחים נמוך יותר, ותמיסה היפרטונית מכילה ריכוז גבוה יותר.

כל אחת מהתמיסות משפיעה אחרת על תנועת הנוזלים בין כלי הדם לתאים. לכן הבחירה נעשית לפי מטרת הטיפול, תוצאות הבדיקות ומצבו הרפואי של המטופל.

קיימים גם עירויים שנועדו למתן חומר פעיל מסוים. עירוי ברזל עשוי להישקל כאשר קיים חוסר וברזל הנלקח דרך הפה אינו מתאים, ואילו הזנה תוך-ורידית מיועדת למצבים שבהם אי אפשר לקבל תזונה מספקת דרך מערכת העיכול.

עירוי של מוצרי דם וטיפולים אימונולוגיים ניתן במסגרות רפואיות המתאימות למעקב הנדרש. גם לפני השלמה תוך-ורידית של ויטמינים או מינרלים יש לברר מהו החוסר ומה הסיבה לו, ולעיתים הבירור כולל בדיקת סידן בשתן כאשר עולה חשד לחוסר איזון במינרלים.

לפני טיפול כדאי לבקש את שם התכשיר, הרכבו והעלון שלו. אפשר לחפש מידע על תכשירים במאגרי משרד הבריאות ולהציג שאלות לרופא או לרוקח.

מקום החדרת העירוי משפיע על הנוחות ועל הסיכון לגירוי מקומי. מידע נוסף על הגישה הנפוצה דרך ורידי היד מופיע בעמוד אינפוזיה ביד.

בשירותים פרטיים עשויים להיות הבדלים בהרכב העירוי, בבדיקות המקדימות ובאופן המעקב. מידע משלים מופיע בעמודים אינפוזיה סופר פארם ואינפוזיה מחיר.

כדי להבין את ההבדל בין השלמה באמצעות מזון לבין שימוש בתוספים, אפשר לקרוא גם על ויטמין A במזון. נושאים תזונתיים ורפואיים נוספים מופיעים בבלוג.

כיצד מתבצע תהליך האינפוזיה

תהליך האינפוזיה כולל הערכה רפואית, בחירת תמיסה, יצירת גישה לווריד, הזרמת החומר ומעקב אחר תגובת המטופל. אופן הביצוע משתנה לפי סוג העירוי, מצב הוורידים והמסגרת הטיפולית.

1. הערכה רפואית: בירור מטרת הטיפול, ההיסטוריה הרפואית, התרופות הקבועות ותוצאות הבדיקות הרלוונטיות.
2. התאמת התמיסה: בחירת התכשיר והרכבו לפי המצב שאותו מבקשים לטפל.
3. בחירת גישה ורידית: קביעת מקום ההחדרה והתאמת הקנולה לווריד ולתמיסה.
4. ביצוע העירוי: חיבור מערכת העירוי וקביעת קצב ההזרמה.
5. מעקב וסיום: בדיקת אזור ההחדרה, מעקב אחר תסמינים והסרת הקנולה בסיום.

לפני החיבור כדאי לוודא שהצוות יודע על אלרגיות, מחלות רקע, הריון או הנקה ועל כל תרופה ותוסף תזונה שאתם נוטלים. אם מופיע כאב, גירוי או שינוי בהרגשה במהלך העירוי, יש לדווח מיד לצוות.

סוגי אינפוזיה לפי מערכת ההזרמה

מערכת העירוי נבחרת לפי התמיסה, רמת הדיוק הנדרשת ומידת הניידות המתאימה לטיפול. לא כל עירוי מחייב משאבה, אך חומרים מסוימים דורשים בקרה מדויקת על קצב ההזרמה.

עירוי רציף, הזרקה מהירה ומתן במשאבה

דרכי המתן נבדלות בקצב ההזרמה ובמטרת הטיפול. עירוי רציף מזרים את התמיסה באופן הדרגתי, ואילו הזרקה תוך-ורידית מהירה מכניסה את התרופה ישירות לווריד בהתאם להוראה רפואית.

משאבת עירוי מאפשרת לקבוע ולבקר את קצב המתן. הבחירה בין השיטות תלויה בתרופה, בריכוזה, במצב המטופל ובתגובה הרצויה.

הקנולה הוורידית ומשמעות Gauge

החיבור לווריד נעשה בדרך כלל באמצעות קנולה ורידית, שהיא צינורית קצרה המוחדרת בעזרת מחט מנחה. לאחר ההחדרה המחט יוצאת והצינורית נשארת בווריד לצורך הזרמת התמיסה.

עובי הקנולה מסומן ביחידת Gauge, או G. ככל שמספר ה-G גבוה יותר, קוטר הקנולה קטן יותר. קנולה רחבה מאפשרת זרימה מהירה יותר, ואילו קנולה דקה עשויה להתאים לוורידים עדינים או להזרמה מבוקרת.

בחירת הקנולה מושפעת מכמה גורמים:

• גודל הווריד ומצבו.
• סוג התמיסה והריכוז שלה.
• קצב ההזרמה הנדרש.
• מקום ההחדרה.
• גיל המטופל ומצבו הרפואי.

לפני הטיפול אפשר לשאול איזו מערכת תשמש לעירוי, מהו שם התכשיר וכיצד ינוטר הטיפול. שאלות אלה חשובות במיוחד כאשר מדובר בעירוי שאינו חלק מטיפול רפואי מוכר למטופל.

ההבדלים בין גישה פריפרית לגישה מרכזית

גישה פריפרית מתבצעת דרך וריד ביד או בזרוע, ואילו גישה מרכזית מגיעה לווריד גדול באזור בית החזה או הצוואר. הבחירה ביניהן תלויה בסוג התמיסה, במצב הוורידים ובתוכנית הטיפול.

גישה פריפרית נפוצה בעירויים הניתנים דרך ורידי היד או הזרוע. עם זאת, לא כל תמיסה מתאימה להזרמה דרך וריד פריפרי, משום שחומרים מרוכזים או מגרים עלולים לגרום לכאב ולדלקת מקומית.

גישה מרכזית עשויה להישקל כאשר נדרש טיפול מתמשך, כאשר החומר אינו מתאים לווריד פריפרי או כאשר קשה להשיג גישה יציבה דרך ורידי היד. הצוות בוחן את מצב הוורידים, את סוג התמיסה ואת צורכי הטיפול לפני בחירת הצנתר ומקום ההחדרה.

הבחירה בגישה ורידית היא החלטה קלינית. מטופלים יכולים לבקש הסבר על החלופות, על הסיבה לבחירה ועל הסיכונים של כל גישה.

מי מעורב בהפניה ובביצוע של סוגי אינפוזיה

טיפול בעירוי כולל החלטה קלינית, הכנת התכשיר, החדרה לווריד ומעקב. הגורמים המעורבים משתנים לפי סוג הטיפול והמסגרת שבה הוא ניתן.

• רופא מטפל: בוחן את הצורך הרפואי, את הבדיקות ואת ההתאמה לתרופות ולמחלות רקע.
• אח או אחות: מחברים את העירוי, עוקבים אחר ההזרמה ובודקים את אזור ההחדרה ואת תגובת המטופל.
• רוקח: יכול לספק מידע על התכשיר, הרכבו, אופן המתן ותגובות בין תרופתיות.
• מסגרת הטיפול: אחראית לציוד, לתיעוד וליכולת להגיב במקרה של תופעת לוואי.

מחלות כרוניות, טיפול תרופתי קבוע, הריון, אלרגיות או צורך בגישה מרכזית מחייבים הערכה פרטנית. לפני תחילת הטיפול כדאי לברר מי קבע את ההתאמה, מי יבצע את העירוי ואיזה מעקב יינתן במהלכו.

כדאי לשאול גם אם קיימים במקום ציוד ונהלים להתמודדות עם תגובה חריגה. עירוי הוא פעולה רפואית, ולכן אין להסתפק בתיאור כללי כמו "עירוי ויטמינים" בלי לקבל את שם התכשיר והרכבו.

סיכונים ותופעות לוואי של סוגי אינפוזיה

כל סוגי אינפוזיה עלולים לגרום לתופעות לוואי מקומיות או כלליות. הסיכון תלוי בתכשיר, בריכוזו, בקצב ההזרמה, בגישה לווריד ובמצב הרפואי של המטופל.

הסיכונים העיקריים בטיפול תוך-ורידי

• תגובה לתרופה או לתמיסה: פריחה, גרד, תחושת חום או שינוי בהרגשה בזמן ההזרמה.
• זיהום באזור ההחדרה: חדירת חיידקים דרך נקודת הכניסה עלולה לגרום לאודם, לכאב ולדלקת.
• דליפת תמיסה לרקמה: תזוזת הקנולה עלולה לגרום לנפיחות, לצריבה ולכאב סביב מקום ההחדרה.
• עומס נוזלים: נפח או קצב שאינם מתאימים עלולים להכביד על מערכת הדם, במיוחד אצל אנשים עם מחלות לב או כליות.
• דלקת בווריד: גירוי של דופן הווריד עלול להתבטא בכאב, באודם וברגישות לאורך הווריד.
• תגובה אלרגית קשה: קושי בנשימה, נפיחות או כאב בחזה מצריכים טיפול רפואי מיידי.

מתי לדווח לצוות במהלך העירוי

יש לדווח מיד על כל שינוי בהרגשה במהלך ההזרמה. הצוות יחליט אם להאט את הקצב, לעצור את העירוי, לבדוק את הגישה לווריד או לבצע הערכה נוספת.

התסמינים שחשוב לדווח עליהם כוללים:

• תחושת חום, צמרמורת או רעד.
• גרד, פריחה או נפיחות.
• כאב או צריבה באזור ההחדרה.
• קוצר נשימה או לחץ בחזה.
• דופק מהיר, בחילה, כאב ראש או סחרחורת.
• נפיחות או רטיבות סביב הקנולה.

אין צורך להמתין ולראות אם התחושה תחלוף. דיווח מוקדם מאפשר לצוות לבדוק את מקור התסמין ולהחליט כיצד לפעול.

סימני אזהרה לאחר הטיפול

קשיי נשימה, כאב בחזה, חולשה קשה, נפיחות מתפשטת או תגובה כללית חריגה מצריכים פנייה מיידית לקבלת עזרה רפואית. גם אודם, כאב, חום מקומי או נפיחות שאינם חולפים באזור ההחדרה מצדיקים בדיקה.

אם אינכם בטוחים בחומרת התסמין, פנו לצוות שטיפל בכם או למוקד רפואי. במקרה של קושי נשימתי או החמרה מהירה יש לפנות לעזרה דחופה.

מצבים הדורשים זהירות מיוחדת

התאמת העירוי חשובה במיוחד במצבים הבאים:

• מחלות כליה או לב.
• אלרגיות לתרופות, לוויטמינים או לרכיבי התמיסה.
• שימוש קבוע בתרופות או בתוספי תזונה.
• הריון או הנקה.
• הפרעות קרישה או נטילת נוגדי קרישה.
• קושי מוכר בגישה לווריד.
• תגובה קודמת לעירוי או לתרופה דומה.

מצבים אלה אינם שוללים בהכרח טיפול בעירוי, אך יש למסור עליהם מידע מלא לפני תחילת ההזרמה. ההחלטה מתקבלת לפי הערכה רפואית והתכשיר המתוכנן.

איך אפשר להפחית את הסיכון

הפחתת הסיכון מתחילה במסירת מידע רפואי מלא ובבירור מדויק של התכשיר. הציגו לצוות רשימה של תרופות ותוספים, דווחו על אלרגיות ושאלו כיצד מנוטרת התגובה לעירוי.

בדקו מי מבצע את ההחדרה ומהי הכשרתו, והקפידו לדווח על כאב או שינוי בהרגשה. אין להזיז את הקנולה או לשנות בעצמכם את קצב ההזרמה.

מה חשוב לברר לפני טיפול אינפוזיה

לפני תחילת הטיפול חשוב להבין מה יוזרק, מדוע נבחר העירוי וכיצד יתבצע המעקב. תשובות ברורות מאפשרות לזהות פערים ולשאול שאלות לפני החיבור לווריד.

מומלץ לברר:

• מהו שם התמיסה או התכשיר ומה הרכבו.
• מהי מטרת הטיפול.
• אילו בדיקות או ממצאים תומכים בבחירת העירוי.
• באיזו דרך יינתן התכשיר.
• אילו תופעות לוואי עלולות להופיע.
• אילו תסמינים דורשים דיווח מיידי.
• האם קיימת התאמה למחלות הרקע, לתרופות ולאלרגיות שלכם.
• מי יבצע את העירוי וכיצד יתבצע המעקב.

אפשר לחפש את שם התכשיר במאגרי משרד הבריאות ולקרוא את העלון לצרכן או את המידע המקצועי הזמין. אם שם התכשיר, מטרת הטיפול או דרך המתן אינם ברורים, יש לחזור לגורם המטפל ולקבל הסבר לפני תחילת הטיפול.

כאשר עולה חשד לחוסר בוויטמין או במינרל, חשוב לבחון גם את הסיבה לחוסר ואת אפשרויות הטיפול האחרות. בדיקות דם והערכה רפואית או תזונתית יכולות לסייע בבחירה בין שינוי תזונתי, תוסף הנלקח דרך הפה וטיפול בדרך אחרת.

שאלות נפוצות על סוגי אינפוזיה

איזה סוג אינפוזיה משמש להתייבשות?

בהתייבשות עשויה להינתן תמיסה תוך-ורידית להחזרת נוזלים ואלקטרוליטים. סוג התמיסה, הנפח וקצב ההזרמה נקבעים לפי חומרת המצב, בדיקות רלוונטיות ומחלות הרקע.

מה ההבדל בין סליין לגלוקוז?

סליין הוא שם מקובל לתמיסת מלח, ואילו תמיסת גלוקוז מכילה סוכר בריכוז שנקבע לפי התכשיר. הבחירה ביניהן תלויה במטרת הטיפול ובמצב המטופל, ולעיתים משתמשים בתמיסה הכוללת יותר מרכיב אחד.

כמה זמן נמשך עירוי?

משך העירוי תלוי בסוג התמיסה, בנפח, בקצב ההזרמה ובצורך במעקב. יש לברר את משך הטיפול המתוכנן עם הגורם המטפל, משום שהוא אינו זהה בכל סוגי האינפוזיה.

האם תמיד צריך אינפוזיה, או שאפשר להשתמש בכדורים?

לא תמיד נדרש עירוי. הבחירה בין עירוי, תוסף הנלקח דרך הפה, שינוי תזונתי או טיפול אחר תלויה בחומרת החוסר, ביכולת הספיגה, בסיבת הבעיה ובמצב הרפואי.

כאשר מערכת העיכול יכולה לספוג את החומר והמצב אינו דורש מתן תוך-ורידי, ייתכן שתישקל חלופה שאינה עירוי. ההחלטה צריכה להתבסס על בדיקות והערכה קלינית.

מתי יש לפנות מיד לצוות במהלך עירוי?

יש לדווח מיד על קוצר נשימה, כאב בחזה, פריחה מתפשטת, נפיחות, סחרחורת חריגה או כאב וצריבה באזור הקנולה. הצוות יבדוק את התסמין ויחליט אם יש צורך לעצור את ההזרמה או לשנות את הטיפול.

מה צריך להביא לטיפול?

כדאי להביא מידע רפואי עדכני, רשימת תרופות ותוספים ופרטים על אלרגיות או תגובות קודמות. אם ניתנה הפניה או נמסר שם התכשיר, הביאו גם אותם כדי לוודא התאמה בין התוכנית לבין הטיפול שניתן בפועל.

המידע בעמוד הוא כללי ואינו מהווה אבחון או המלצה לטיפול. בכל שאלה על התאמה אישית של אינפוזיה יש לפנות לרופא המטפל או לגורם רפואי שמכיר את ההיסטוריה הרפואית שלכם.